המייסדים

שבעה חברים יצאו לדרך... שירלי תאומים - שלנק

המייסדים
המייסדים
כמו בכל האגדות, בעידן אחר, יצאו לדרך שבעה שותפים.
דרכם כללה את הקמת אגן ומכתשים, לא מעט ציונות ואהבת הארץ, המון יצוא ותרומה לקידומה של מדינת ישראל.

בשנת 1945  מספר סטודנטים כימאים מהאוניברסיטה העברית, עבדו במעבדה קטנה במוצא בפיתוח מחקר מעשי תעשייתי. הסטודנטים היו צבי צור ומיכה פיקרסקי. לקראת המלחמה קבלו תקציב לבנות מתקן כדי לייצר חומרים עבור ההגנה. לחבורה זו הצטרף גם צבי סומר אשר אותו הכירו מהלימודים.

מדובר בתקופה בה הערבים תקפו ללא הרף, כך שכאשר ההתקפות גברו והעניין נעשה מסוכן,  התקבלה החלטה בהגנה להעביר את הציוד לתל אביב לבסיס שבו נוצר חמ"ד (חיל המדע). בחמ"ד פגשו את אליהו תאומים מהנדס כימי שהגיע ממוסד המחקר המתחרה- מהטכניון שבחיפה וגם את ישראל תמיר, שלמד אף הוא כימיה בירושלים מספר שנים אחריהם.
 
לאחר שהשתחררו מהצבא הצטרף אליהו תאומים לקבוצת הכימאים ושנה אח"כ הצטרף גם ישראל תמיר כחבר חמישי. לאחר המלחמה, המעבדה במוצא נהרסה והכימאים קבלו שטח בדרום תל אביב באבו כביר. היה זה רכוש שננטש על ידי ערבים במלחמה. בתחילה ייצרו באבו כביר כימיקלים עדינים למעבדות.

בשנת 1950 החליטו לרשום את אגן כאגודה שיתופית. וכאן פתרון התעלומה של המספר 7. מתברר שלצורך רישום קואופרטיב נדרשו מינימום שבעה חברים. כדי לעמוד בדרישה הצטרפו אביו של מיכה מר מרדכי פיקרסקי שהיה מהנדס כימאי ובעלה של אימו של צבי זומר- מר רוטנברג.
 
כשראו שייצור הכימיקלים למעבדות אינו מתפתח כצפוי, החליטו לעבור לייצור של חומרים לחקלאות.
הם הבינו שהשטח באבו כביר לא מתאים לתעשייה רצינית שכזו והתחילו לחשוב על תכנון של משהו גדול יותר. צבי צור שהיה שר החוץ נסע לאנגליה לחפש משקיע אך ללא הצלחה. חברת ניר של ההסתדרות הביעה נכונות להשקיע במפעל המתוכנן ובתנאי שייבנה בנגב, כחלק מהגשמת חזונו של בן גוריון. הם הציעו לחברי קואופרטיב אגן לעבור לבאר שבע ולקבל אחוז מסוים מהמפעל. מיכה, אביו, ישראל ואליהו העדיפו לקבל תמורה כספית ולהישאר בתל אביב. צבי צור קיבל את ההצעה וירד לבאר שבע לנהל את מכתשים. צבי זומר ומר רוטנברג החליטו להיפרד מהקבוצה ונסעו לארה"ב.

בשנת 1952, עם פתיחת מכתשים,פורק קואופרטיב אגן. באבו כביר נשארו ארבעת השותפים אשר המשיכו את חברת אגן יצרני כימיקלים. לאחר שאביו של מיכה פרש נשארו שלושה: מיכה, אליהו וישראל. מיכה ניהל את הפיתוח, ישראל את הייצור ואליהו היה המנכ"ל. מצוקת המקום הלכה וגדלה והיה ברור שנדרשת השקעה כדי להקים מפעל רציני. במסגרת החיפושים אחר מיקום אפשרי למפעל נמצא השטח באשדוד. השטח היה איזור פיתוח ולא היו בו מפעלי תעשיה.

הקמת מפעל דורשת כידוע השקעות רבות ועל כן נדרש היה להכניס משקיע אסטרטגי. ההסתדרות, באמצעות כור כימיה הייתה מוכנה להשקיע את הסכומים הנדרשים תמורת 50% ממניות אגן. עסקה בוצעה  והחלה בניית המפעל באשדוד. מכיוון שכור הייתה עכשיו הבעלים של מכתשים ושותפה באגן, נסללה הדרך להסכם שהגדיר שלצרכי ייצוא, אגן תייצר קוטלי עשבים ומכתשים קוטלי חרקים ופטריות. ההסכם גם קבע שהמכירות בחו"ל תתבצענה במשותף. וכך צירפו מכתשים ואגן את מוצריהן ובנו סל מוצרים ומערך שיווק משותף. את מאמצי התחרות בחו"ל הפנו מול ענקיות הכימיה הרב לאומיות גדולות כמו באייר וסינג'נטה.

בניית המפעל הושלמה ובשנת 1972 עבר המפעל לאשדוד. בשנה זו מחזור המכירות היה כ- 2 מיליון דולר. בשנת 1978 קיבל אליהו תאומים פניה לנהל את כימיקלים לישראל שהייתה אז בבעלות מדינת ישראל. לאחר לבטים עזב אליהו את אגן לטובת ניהול קונצרן כי"ל ומיכה פיקרסקי וישראל תמיר הפכו למנכ"לים משותפים של אגן.

בשנת 1981, בגיל 55, נפטר אבי, אליהו תאומים.

מיכה פיקרסקי וישראל תמיר המשיכו לנהל יחד את אגן ועבדו בה עד פרישתם בשנת 2007.

שבעה חברים יצאו לדרך ...


חזרה לכתבות